Le texte Le vocabulaire Les révisions
Tmourah
Daf 2a
מַתְנִי' הַכֹּל מְמִירִין, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים. לֹא שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהָמִיר, אֶלָּא שֶׁאִם הֵמִיר — מוּמָר, וְסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.
Traduction
MISHNA: Everyone substitutes a non-sacred animal for a consecrated animal, both men and women. That is not to say that it is permitted for a person to effect substitution; rather, it means that if one substituted a non-sacred animal for a consecrated animal, the substitution takes effect, and the non-sacred animal becomes consecrated, and the consecrated animal remains sacred. And the one who substituted the non-sacred animal incurs the forty [sofeg et ha’arba’im] lashes.
Rachi non traduit
מתני' הכל ממירין. בהמת חולין זו תחת זו של הקדש:
לא שאדם רשאי להמיר. דהא כתיב לא ימיר:
מומר. דמתפיס עלה קדושה ושתיהן קדושות:
וסופג את הארבעים. משום לאו דלא ימיר:
Tossefoth non traduit
מתני' הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים. בהכל שוחטין לא תני אחד אנשים ואחד נשים ובגמ' מפרש משום דכל הפרשה כולה בלשון זכר נאמרה איצטריך קרא לרבויי נשים:
וסופג את הארבעים. וא''ת אמאי לא תני שמונים דהא כתיב (ויקרא כ''ז:
י') לא יחליפנו ולא ימיר אותו ויש לומר דלא נחת למנין מלקיות אלא כלומר דלקי עליה ועוד י''ל דלעולם לא לקי אלא ארבעים ותרי לאוי צריכי חד בקרבן שלו וחד בשל חבירו וכגון דאמר כל הרוצה להמיר יבא וימיר:
גְּמָ' הָא גוּפָא קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ ''הַכֹּל מְמִירִין'' — לְכַתְּחִילָּה, וַהֲדַר תָּנֵי ''לֹא שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהָמִיר אֶלָּא שֶׁאִם הֵמִיר מוּמָר'' — דִּיעֲבַד!
Traduction
GEMARA: The Gemara notes an apparent contradiction in the mishna: This mishna itself is difficult: You say that everyone substitutes a non-sacred animal for a consecrated one, which indicates that substitution may be performed ab initio. And then you teach: That is not to say that it is permitted for a person to effect substitution; rather, it means only that if one unlawfully substituted a non-sacred animal for a consecrated animal, the substitution takes effect, indicating that it is effective only after the fact.
Rachi non traduit
גמ' לא שאדם רשאי דיעבד. בתמיה. דלכתחלה אינו רשאי להמיר אבל דיעבד שפיר דמי:
Tossefoth non traduit
הא גופא קשיא אמרת הכל ממירין לכתחלה לא שאדם רשאי להמיר דיעבד. וא''ת מנא ליה למקשה דהכל ממירין לכתחלה הוא דלמא דיעבד הוא דכה''ג פריך בריש חולין (דף ב.) וצ''ל דע''כ הכל ממירין לכתחלה דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי וכן (פרש''י) [איתא] התם דר''ל דהכל שוחטין לכתחילה דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי ופירש רבינו שלמה זכרונו לברכה התם דלכך לא קשה הכא תרתי דיעבד למה לי משום דאשמועינן בסיפא שסופג ארבעים דסד''א לאו שאין בו מעשה הוא ואין לוקין עליו ולפירושו קשה מאי פריך הכא ואין לומר דהיינו האי דקמשני דאין הלשון משמע כן ועוד מאי קמשני ממה שהקשה ופר''ת דתנן הכל ממירין דלישנא אלימא לאשמועינן דאפילו במזיד התמורה נתפסת וסד''א ארבעים בכתפיה וכשר והיינו הא דקא משני וא''ת והיכי מצי למימר דתנא לישנא אלימא משום חידוש דמזיד הא אמר לקמן יהיה לרבות שוגג כמזיד אלמא משמע דמזיד פשיטא טפי משוגג ותירץ רבינו ברוך דהא דאמר יהיה לרבות שוגג כמזיד לענין מלקות קאמר ורבינו שמשון משנ''ץ חלק עליו דהא אמרי' אין מלקות בשוגג ויש ספרים חלוקין בדבר לקמן (תמורה דף יז.) דקאמר גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ואית דגרסי גבי תמורה קדוש גבי קדשים לא קדוש וי''א דהא דאמר יהיה לרבות שוגג כמזיד היינו לענין מתפס קדושה דאמר בעלמא הקדש בטעות לא הוי הקדש ומש''ה פשיט טפי במזיד מבשוגג והא דאמר הכא דתנא הכל ממירין משום רבותא דמזיד היינו לענין הקרבה דאמר לקמן התמורה נמי קריבה ואשמעינן הכא דאף במזיד קריבה דס''ד ארבעים בכתפיה וכשר וכל זה לא נהירא לר''י מדקמשני רב יהודה הכי קתני הכל מתפיסין בתמורה אחד אנשים ואחד נשים ומה לו להזכיר אחד אנשים ואחד נשים לכן פר''י דתנא בהכל ממירין לישנא אלימא משום נשים דאמר לקמן דכל הענין מדבר בלשון זכר וכתיב המר ימיר לרבויי נשים דסד''א אהני מיעוטא ואהני ריבויא אהני ריבויא לאשמועינן דתמורת נשים קדשי ואהני מיעוטא דלא מקרבן לכך תנא הכל ממירין לישנא אלימא דקריבה כמו תמורת אנשים:
וְתִיסְבְּרָא ''הַכֹּל מְמִירִין'' — לְכַתְּחִילָּה? אַדְּקַשְׁיָא לָךְ מִמַּתְנִיתִין, תִּיקְשֵׁי לָךְ קְרָא! דִּכְתִיב ''לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ''.
Traduction
The Gemara responds: And can you understand the phrase: Everyone substitutes, as indicating that substitution may be performed ab initio? If so, before the mishna poses a difficulty for you, the verse should pose a difficulty for you, as it is written: ''He shall not alter it, nor substitute it'' (Leviticus 27:10). The verse clearly states that it is prohibited to perform substitution.
Rachi non traduit
ולא ימיר. ומתני' קתני דהכל ממירין אפי' לכתחלה:
אֶלָּא אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָתָנֵי — הַכֹּל מַתְפִּיסִין בִּתְמוּרָה, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים, לֹא שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהָמִיר, שֶׁאִם הֵמִיר — מוּמָר, וְסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.
Traduction
Rather, Rav Yehuda says: This is what the mishna is teaching: Everyone can apply the status of a consecrated animal to a non-sacred animal by the act of substitution, both men and women. But that is not to say that it is permitted for a person to effect substitution, as, if one did effect substitution, the substitution takes effect only after the fact, and he incurs the forty lashes.
Rachi non traduit
ה''ג אלא הכי קתני הכל מתפיסין בתמורה אחד כו'. כלומר שתופסת קדושת תמורה בבהמה בין על פי אנשים בין על פי נשים ומשמע (אפי') דיעבד כמו דאם המירה אפילו אשה תופסת על פיה קדושת תמורה ולא שאדם רשאי להמיר כו':
הַכָּל לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי יוֹרֵשׁ, וּדְלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה.
Traduction
§ The mishna teaches: Everyone substitutes a non-sacred animal for a consecrated animal. The Gemara asks: What does the comprehensive term: Everyone, serve to include? The Gemara answers: It serves to include an inheritor, and accordingly, this mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
Rachi non traduit
יורש. שהמיר בקרבן שהפריש אביו בחייו שתמורתו תמורה:
דִּתְנַן: יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ מֵמִיר — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ, וְיוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵמִיר.
Traduction
As we learned in a baraita: An inheritor who inherited a consecrated animal places his hands on the head of the offering when he sacrifices it as would the original owner, and likewise an inheritor is able to substitute a non-sacred animal for the consecrated one that he inherited. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: An inheritor does not place his hands on the head of the offering when he sacrifices it, and an inheritor does not substitute a non-sacred animal for a consecrated one that he inherited. These acts may be performed only by the one who initially consecrated the animal. The mishna indicates that an inheritor is able to effect substitution, contrary to the opinion of Rabbi Yehuda.
Rachi non traduit
יורש סומך. על קרבן אביו שהפרישו אביו בחייו ולא הספיק להקריבו עד שמת:
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? — יָלֵיף תְּחִילַּת הֶקְדֵּשׁ מִסּוֹף הֶקְדֵּשׁ: מָה סוֹף הֶקְדֵּשׁ — יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ, אַף תְּחִילַּת הֶקְדֵּשׁ — יוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵמִיר.
Traduction
The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yehuda? The Gemara explains: He derives the halakhot of the animal’s initial consecration from the end of the consecration, i.e., the sacrifice of the consecrated animal, as follows: Just as with regard to the end of a consecrated animal, an inheritor does not place his hands on the head of the offering before slaughter, so too, with regard to the initial consecration, an inheritor does not effect substitution to consecrate the animal.
Rachi non traduit
מאי טעמא דר' יהודה. דאמר יורש אינו ממיר:
ה''ג יליף תחילת הקדש מסוף הקדש. גמר התחלת הקדש כגון תמורה:
מסוף הקדש. דהיינו סמיכה דהויא סמוך לשחיטה. ואי קשיא והא קרי לה לתמורה סוף הקדש במסכת נזיר (דף לא.) משום דלא איירי התם בסמיכה כלל והויא לה תמורה סוף הקדש לגבי קרבן שהמירו בו דאותו קרבן הוי ראשון וחילופיו הוי שני אבל הכא דקא משתעינן בסמיכה הויא לה תמורה תחילת הקדש לגבי סמיכה שהיא לבסוף תיכף לשחיטה:
Tossefoth non traduit
תחילת הקדש. כמו תמורה מסוף הקדש דהיינו סמיכה דהוא סמוך לשחיטה ולהכי קרי לתמורה סוף הקדש (כמו) במסכת נזיר (דף לא.) משום דלא אמרינן התם בסמיכה כלל והוה ליה תמורה סוף הקדש לגבי קרבן שהמירו בו דאותו קרבן הוי ראשון וחילופיו שני אבל הכא דקמשתעינן בסמיכה הוה ליה תמורה תחילת הקדש לגבי סמיכה שהיא לבסוף תיכף לשחיטה. לשון רש''י:

וּסְמִיכָה גּוּפַהּ מְנָלַן? תְּלָת ''קָרְבָּנוֹ'' כְּתִיבִי: חַד — ''קָרְבָּנוֹ'' וְלֹא קָרְבַּן גּוֹי, וְחַד — ''קָרְבָּנוֹ'' וְלֹא קָרְבַּן חֲבֵירוֹ, וְחַד — ''קָרְבָּנוֹ'' וְלֹא קָרְבַּן אָבִיו.
Traduction
The Gemara asks: And from where do we derive the halakha of placing hands itself? The Gemara answers: The term ''his offering'' is written three times in the passage discussing a peace offering, in connection with the placing of hands (Leviticus 3:2, 8, 12). One instance teaches that the requirement of placing hands applies to his offering but not the offering of a gentile. And one instance teaches that it applies to his offering but not the offering of another, as only the owner places his hands on the offering. And one instance teaches that it applies to his offering but not the offering of his father, as an inheritor does not place his hands on an offering he inherited.
Rachi non traduit
מנלן. דיורש אינו סומך:
תלתא קרבנו כתיבי. בשלמים בפ' ויקרא מואם זבח שלמים קרבנו עד ואם עז קרבנו ובשלשתם כתיב סמיכה:
Tossefoth non traduit
קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים. וא''ת למאי איצטריך קרבנו להכי הא נפקא שפיר מבני ישראל סומכין ואין העובדי כוכבים סומכין ויש לומר דאיצטריך דמהו דתימא אין העובד כוכבים עצמו סומך על קרבנו ומיהו הכהנים סומכין עליהן ומש''ה איצטריך קרבנו לומר שאין בקרבן עובד כוכבים סמיכה כלל:
וּלְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ, וְהָכְתִיב ''קָרְבָּנוֹ''! הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי חוֹבְרִין לִסְמִיכָה.
Traduction
The Gemara asks: But according to Rabbi Meir, who said that an inheritor places his hands on the head of the offering when he sacrifices it, isn’t the term ''his offering'' written in the verse? How does he interpret the third instance of that term? The Gemara explains: He requires that term to include all joint owners [ba’alei ḥoverin] in the halakha of placing hands, to teach that they all must place their hands on the offering’s head.
Rachi non traduit
הכתיב קרבנו. דמשמע על קרבן עצמו הוא סומך ולא על קרבן אביו:
בעלי חוברין לסמיכה. שאם נשתתפו ב' או ג' על קרבן אחד קרינא אכל חד וחד קרבנו וכולן סומכין בו:
וְרַבִּי יְהוּדָה, בַּעֲלֵי חוֹבְרִין לִסְמִיכָה לֵית לֵיהּ. מַאי טַעְמָא? דְּהָא לָא מְיַחַד קָרְבָּן דִּידְהוּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם אִית לֵיהּ, וְקָרְבַּן גּוֹי וְקָרְבַּן חֲבֵירוֹ מֵחַד קְרָא נָפְקָא, דְּאִיַּיתַּר לֵיהּ חַד לְבַעֲלֵי חוֹבְרִין לִסְמִיכָה.
Traduction
The Gemara notes: And as for Rabbi Yehuda, he does not accept that joint owners are included in the requirement of placing hands. What is the reason for this? The reason is that their offering is not specific to one person and is therefore not included in the term ''his offering.'' And if you wish, say instead that actually, he accepts that one instance of ''his offering'' serves to include joint owners, and he derives both the halakha of the offering of a gentile and that of the offering of another from one verse, so that one instance of the term ''his offering'' remains for him to include joint owners in the requirement of placing hands on the head of an offering, and the third instance serves to teach that an inheritor does not place hands on the offering of his father.
Rachi non traduit
לית ליה. דודאי אינו טעון סמיכה כיון דלא מייחד קרבן דידהו כלומר כיון דלא הוי חלוט אכל אחד ואחד וכי כתיב קרא לקרבנו ולא לקרבן אביו:
מחד קרא נפקא. דמשמע קרבנו ולא שליח בין של ישראל בין של עובד כוכבים דלמעוטי עובד כוכבים עצמו שלא יסמוך לא צריך דאמרינן במנחות (דף צג.) ובתורת כהנים בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין העובדי כוכבים סומכין:
ואייתר ליה כו'. ואכתי הוי קרבנו שלישי לקרבנו ולא קרבן אביו [דס''ד] דשל אביו לאו כלאחר דמי אלא כשלו:
וְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר יוֹרֵשׁ מֵמִיר, מַאי טַעְמָא? אָמַר לָךְ: ''אִם הָמֵר יָמִיר'' לְרַבּוֹת הַיּוֹרֵשׁ,
Traduction
The Gemara asks: And what is the reasoning of Rabbi Meir, who said that an inheritor can effect substitution? The Gemara answers: Rabbi Meir could say to you that the repetition of the verb in the verse: ''And if he shall at all substitute [hamer yamir] animal for animal'' (Leviticus 27:10), serves to include the inheritor.
Rachi non traduit
לרבות את היורש. דהכי מצי למיכתב ואם ימיר בהמה בבהמה המר ימיר למאי הלכתא לרבות את היורש דתמורתו תמורה:
Tossefoth non traduit
ורבי מאיר דאמר יורש מימר מאי טעמא. ואם תאמר אמאי איצטריך טעמא לר' מאיר כיון דלית ליה קרבנו ולא קרבן אביו אלמא אית ליה יורש סומך ואם כן אית ליה למימר דהא ילפינן זה מזה ויש לומר דאי לאו קרא דהמר ימיר דמרבה יורש הוה ליה לאוקומיה קרבנו טפי למעוטי יורש מלרבות כל בעלי חוברין אבל השתא דכתיב ואם המר ימיר לרבות יורש דסומך ומוקי קרבנו לרבות כל בעלי חוברין וא''ת מאי שנא דשאר קרבנו למעוטי והאי לרבויי ויש לומר דלמעוטי לא מצית אמרת דאם כן לישתוק קרא מיניה וממילא אמר דאין השותפין סומכין כדאמר לקמן (תמורה דף יג.) דאין השותפין ממירין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source